פסק-דין בתיק ע"פ 6209/13

המשנה לנשיא מ' נאור:

1.             לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' דותן, צ' צפת ו-א' זמיר) ב-תפ"ח 3904-02-11 מיום 29.8.2013.

2.             המערער ב-ע"פ 6520/13, אשר היה הנאשם 1 בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא (להלן: ש"ל) והמערער ב-ע"פ 6484/13, אשר היה הנאשם 2 באותו הליך (להלן: י"ח), הורשעו שניהם על פי הודאתם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק (תוך התעללות ובנוכחות אחרים שחברו יחד עמו לביצוע המעשה) ובעבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג לחוק.

3.             המערער ב-ע"פ 6209/13, אשר היה הנאשם 3 בהליך שהתנהל לפני בית המשפט קמא (להלן: ש"ט), הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק וכן בעבירה של סיוע להתעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא וסעיף 31 לחוק.

4.             לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר בית המשפט קמא על שלושת המערערים 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יבצעו עבירת מין או אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר, וכן פיצוי למתלונן בסך 25,000 ש"ח מכל אחד מהמערערים.

5.             שלושת הערעורים שלפנינו נוגעים לחומרת העונשים שגזר בית המשפט קמא על המערערים.

כתב האישום המתוקן

6.             בכתב האישום תוארה מסכת התעללות מזעזעת, אשר כללה התעללות מינית, נפשית ופיזית במתלונן, מצד ילדים בני גילו אשר להם היכרות מוקדמת עמו. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, במהלך חופשת חג החנוכה בחודש דצמבר 2009, הלך המתלונן, יליד שנת 1996, אשר היה באותה תקופה בן 13, לביתו ובדרכו פגש את ש"ל, יליד 1997, אשר ביקש מהמתלונן להתלוות אליו. השניים נכנסו לחצר אחורית בבית מגוריו של ש"ל, שם פגשו את י"ח, יליד 1995. בהיותם בחצר, הפשיל ש"ל את מכנסיו, כפף את גופו של א"ש בכוח לישיבה על ארבע וביצע בו מעשה סדום שלא בהסכמתו, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיו. מעשה זה נעשה בנוכחותו של י"ח, אשר חבר לביצוע המעשה ועודד אותו בעצם נוכחותו במקום.

7.             מיד לאחר מכן כרכו י"ח ו-ש"ל שרוך סביב צווארו של המתלונן והובילו אותו "כמו כלב", כשהוא מהלך על ארבע, במעלה ארבע קומות, עד לביתו של א"ק, קטין יליד 1997 אשר בשל גילו הצעיר לא ננקטו נגדו הליכים על-אף חלקו בפרשה זו. עם הגעתם לדירתו של א"ק שהו במקום א"ק ו-ש"ט, יליד 1992.

8.             בהיותם בדירה החזיקו י"ח, ש"ל ו-א"ק את המתלונן כשהוא קשור בשרוך, חרכו "קורנפלקס" באש ואילצו אותו לאכול מתוך קערה אשר הונחה על הארץ. השלושה הכו את המתלונן באגרופים בגבו וסטרו על פניו. בזמן ביצוע המעשים נעל א"ק את דלת הכניסה כדי למנוע מהמתלונן לברוח, זאת בידיעת שלושת המערערים. ש"ט הואשם בסיוע להתעללות בכך שאפשר את ביצועם של המעשים המתוארים בעצם נוכחותו וחבירתו לאחרים.

9.             במהלך מסכת ההתעללות בדירת מגוריו של א"ק, ביצעו שלושת המערערים ו-א"ק מעשי סדום במתלונן כך ש-י"ח, ש"ט ו-א"ק החדירו, כל אחד בתורו, את איבר מינם לתוך פיו בכוח ובניגוד לרצונו, תוך שהם מכים אותו. כל זאת בנוכחותו של ש"ל, אשר חבר אליהם לביצוע המעשה.

10.          בגין המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, יוחסו ל-י"ח ול-ש"ל שתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק ועבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא לחוק. בגין מסכת עובדתית זו יוחסה ל-ש"ט עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק, וכן עבירה של סיוע להתעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא וסעיף 31 לחוק.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

11.          כאמור, שלושת המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן ובית המשפט גזר את דינם של שלושת המערערים ביום 29.8.2013.

12.          בעניינו של ש"ל עמד בית המשפט על האבחון הפסיכולוגי שערך שירות המבחן לנוער (להלן: שירות המבחן), ממנו עלה כי בוחן המציאות של ש"ל הינו טוב, כי הוא בעל פוטנציאל שכלי גבוה ויכולת שכלית בתחום הנורמה ולא מצא שקיימים בו דחפים מיניים סוטים או אימפולסיביות מינית, על אף שבסיטואציות חברתיות מסוימות חש ש"ל צורך להוכיח את גבריותו. בתסקירים שהוגשו בעניינו לבית המשפט ציין שירות המבחן כי ש"ל נטל אחריות חלקית בלבד לעבירות המפורטות בכתב האישום ואף הושעה מקבוצה טיפולית אליה צורף. עם זאת, לאחר טיפול פרטני השתלב שוב בקבוצה הטיפולית ואף נטל אחריות, הביע חרטה וגילה אמפתיה כלפי הקורבן. מנחיו ציינו כי הוא בעל פוטנציאל טיפולי גבוה וכי על אף שבעבר תפקודו הלימודי והחברתי היה לקוי והוא גילה התנהגות אלימה והתנהגות בעלת אופי מיני כלפי ילדים אחרים, כיום מתפקד ש"ל באופן תקין ומטופל על ידי סבתו. שירות המבחן המליץ להשית על ש"ל עונש מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי לנפגע העבירה ולחתום על התחייבות כספית משמעותית. כמו כן, הוצע כי יהיה תחת פיקוח שירות המבחן במשך שנה וימשיך להשתתף בטיפול קבוצתי ופרטני.

13.          בעניינו של י"ח התקיימה ועדת אבחון אשר קבעה כי יכולותיו גבוליות, אך הוא אינו סובל מפיגור שכלי ואין עדות להפרעה נפשית משמעותית. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו הפוגעת קשורה ברמתו השכלית ובדימויו העצמי הנמוך, כי הוא אינו מבין מצבים חברתיים, כי יכולת השליטה העצמית שלו לקויה וכי הוא מוצף בתכנים ודחפים מיניים רבי עוצמה. בנוסף לכך, הוריו של י"ח, הגם שהם אכפתיים ותומכים, אינם מהווים עבורו דמות סמכותית. מן התסקירים עלה כי י"ח תפס את המעשים המתוארים כ-"מעשי קונדס", צמצם את אשמתו ונטה להעביר את האשמה ליתר המעורבים. עוד צוין בתסקיר כי ניכר קושי בגיוסו להליך טיפולי וכי י"ח החל לשתף פעולה עם הקבוצה הטיפולית בה לקח חלק רק לאחר שהוזהר כי יורחק ממנה. על אף שבהתאם לתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא נראה ש-י"ח מצליח לגלות אמפתיה כלפי הקורבן, מצוין כי ניכר שהמוטיבציה שלו לטיפול הינה חיצונית וקשורה בהליך המשפטי המתנהל נגדו. שירות המבחן המליץ להשית עליו מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי לנפגע וכן בהתחייבות כספית משמעותית. הומלץ כי יבצע של"צ וכי ימצא תחת פיקוחו של שירות המבחן.

14.          בעניינו של ש"ט ציין בית המשפט קמא כי כבר עם מסירת הודעתו במשטרה מסר תיאור מלא של המקרה ולא הכחיש כי ביצע את המעשים, אך טען כי יתר המשתתפים איימו עליו שיעשה כן והוא שיתף פעולה מחשש שיכו אותו, כפי שעשו בעבר. מהודעתו עלה אף כי חש התעוררות מינית בזמן ביצוע המעשים. בתסקירים שהוגשו לבית המשפט צוין כי ש"ט הוכר כקטין נזקק ושהה במסגרות חינוכיות מיוחדות מגיל צעיר, זאת בשל קשיים בתפקוד הורי. אבחון פסיכולוגי שעבר בטרם התרחש המקרה העיד כי הוא מתקשה לשלוט בדחפיו ועלול להיות מסוכן לסביבתו ולעצמו. ועדת אבחון שהתכנסה במאי 2011 בעניינו של ש"ט קבעה כי הוא אינו סובל מפיגור, אך תפקודו הקוגניטיבי נמוך לגילו. ועדת האבחון קבעה בנוסף כי הוא חווה עצמו כחלש, מתחבר לצעירים ממנו ונגרר אחריהם וכי הוא אינו מביע אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן מצא לש"ט מסגרת טיפולית בהוסטל המיועד לבעלי הפרעות נפשיות-התנהגותיות קשות, אשר ש"ט הביע בתחילה רצון להשתלב בו. המלצת שירות המבחן היתה להטיל על ש"ט עונש מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה וכן להטיל עליו התחייבות כספית משמעותית להימנע מביצוע עבירות. בנוסף המליץ שירות המבחן להטיל על ש"ט פיקוח בתנאי מגורים של שירות המבחן למשך שנה. עם זאת, סמוך למועד הדיון בבית המשפט המחוזי, העביר שירות המבחן עדכון דחוף לבית המשפט, לפיו ש"ט עזב את ההוסטל ומסרב לשוב אליו והודיע כי אם ש"ט לא יתחייב לשוב להוסטל, לא יוכל לבוא בהמלצות טיפוליות לגביו.

15.          בשלב הטיעונים לעונש התברר כי במהלך אותה חופשת חנוכה בשנת 2009, חברו שלושת הנאשמים וביצעו יחדיו מספר עבירות רכוש. במהלך המעשים אף איים י"ח בסכין על קטין עובר אורח, לבל יסגיר את מעשיהם של המערערים. השלושה הודו במעשים שיוחסו להם בכתב האישום. בית המשפט לנוער בראשון לציון אימץ את המלצת שירות המבחן והחליט שלא להרשיע את ש"ל ו-י"ח, אלא לנקוט בדרכי טיפול. ש"ל חויב בחתימה על התחייבות כספית, הועמד במבחן שירות המבחן למשך שנה וחויב להשתלב באפיקי טיפול. י"ח חויב לחתום על התחייבות כספית, הוטל עליו קנס כספי והוא הועמד לפיקוח שירות המבחן עד הגיעו לגיל 18. כמו כן, הוטלו עליו 70 שעות של"צ. בית המשפט החליט להרשיע את ש"ט נוכח תסקירי שירות המבחן, אשר הצביעו על גורמי סיכון רבים לצד היעדר שיתוף פעולה מצידו וכן על היעדר המלצה טיפולית בעניינו, לאור נתוניו האישיותיים והקוגניטיביים. ש"ט חויב בחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות רכוש במשך שנתיים וכן הוטל עליו לשלם קנס.

16.          לבית המשפט המחוזי הוגש גם תסקיר נפגע עבירה, אשר התבסס על שיחות עם אמו של נפגע העבירה ועל דוחות סוציאליים בעניינו. המתלונן עצמו סירב לשוחח עם עורכות התסקיר לגבי האירוע. עורכות התסקיר התרשמו כי לאירוע היתה השפעה ניכרת עליו וכי השפעת הפגיעה תקשה עליו כל ימי חייו. על פי התסקיר, נסיבות חייו של המתלונן אינן פשוטות וניכר שהוא אף סבל מהתעללות קודמת מצד נערים. היות שמשפחות הנפגע והמערערים מתגוררות בשכנות, נאלץ המתלונן ללמוד בפנמיה בעיר אחרת. מהתסקיר אף עלה כי משפחות המערערים פנו לאם בבקשה שתבטל את התלונה בהתייחסם לאירוע כאל אירוע מבדר.